בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית במספר הילדים הנפגעים פיזית ורגשית ולא מעט פעמים מדובר באדם מוכר, ולאו דווקא זר מאיים ממנו אנו מזהירים את הילד/ה. להלן מספר נקודות למחשבה, אשר יכולות לסייע בשמירה על גופם ונפשם של ילדיכם.
כלל מנחה יסודי – שימרו וכבדו את המרחב הפרטי שלכם והיו דוגמא לילדכם לשמור על שלו/ה
לבקש רשות מהילד/ה או לידע לפני כל מגע – בקשת הרשות ממחישה לילד/ה כי הגוף שייך לו/לה ואיננו מהווה המשך של גוף האחר (גם אם האחר הוא הורה או בן משפחה קרוב). ההכרה בנפרדות של הילד/ה ובאוטונומיה על גופו/ה תורמת להתפתחות כאינדיבידואל עצמאי/ת בעל/ת דימוי עצמי חיובי.
בנוסף לכך, גם לילד/ה ישנם מצבי רוח, ולא תמיד הוא/היא פנוי/ה לגילויי החיבה שלנו, הרשות לבחור במגע או להימנע ממנו – חוסכת רגשי אשמה וכעסים מיותרים של ההורה והילד/ה.
להשתדל שהמגע יהיה חזיתי, כזה המאפשר קשר עין ורצוי בגובה העיניים של הילד/ה – שמירה על קשר עין מאפשרת לילד/ה להגיב על המגע בזמן אמת, ומאפשרת להיות ער/ה לתגובת הילד/ה ולכבדה. שמירה על גובה ההולם את גובה הילד/ה, מצמצמת את פערי ההיררכיה, מעבירה לילד/ה מסר של שוויוניות במגע, תורמת ליכולת להגיב באסרטיביות ובהתאמה לתחושות הילד/ה ולא מתוך עמדת נחיתות.
ללמד את הילד/ה להכיר את כל חלקי הגוף ולאפשר חקירה סקרנית ובריאה של תפקודיו – ידע הוא כוח הממגר את הפחד מהלא ידוע ולא מוכר, הדרכת ותמיכת ההורים בתהליך תחזק את תחושת הביטחון של הילד/ה באשר ל"נעלם" הקרוב אליו/אליה ביותר -הגוף הפרטי שלו/ה.
להקשיב למה שהילד/ה מספר/ת מבלי לחקור או להעביר ביקורת, ופשוט להיות שם בשבילו/ה – ילד/ה המורגל/ת בהתייחסות מכבדת לדבריו/ה מבלי להימצא בעמדת נחקר/ת, לומד/ת לשתף את הסביבה הקרובה גם בקשיים ולבטים מבלי להרגיש צורך לשמור סוד או לשקר (גם אם התבקש/ה לעשות זאת).
נוהג קבוע של שיתוף הדדי באירועי היומיום בין ההורה לילד/ה יאפשר קבלת מידע רציף על שגרת היום ויאפשר מתן תשומת לב לא מאיימת גם לאירועים חריגים.
הדרך הטובה ביותר להגן על ילדכם, היא לאפשר שיח פתוח ולא שיפוטי על נושאים של מיניות, פרטיות, גבולות וסודות למיניהם (בהתאמה לגיל הילד), ולאפשר נגישות למקורות מידע מהימנים ומקצועיים (אנשי מקצוע, ספרים, סרטי הדרכה ועוד).
ילד/ה הלומד/ת לדרוש יחס של כבוד ופרטיות לגופו/ה, יוכלו לזהות ולהימנע ממגע או יחס שאינם ראויים או מקובלים. התנהלות של הקשבה, פתיחות וקבלה, תאפשר לילד/ה לדווח על כל אירוע ללא רגשי אשמה או חשש מתגובה שלילית.
במקרה של חשד לפגיעה, חשוב לשמור על תגובה שקולה ורגועה ככל האפשר ולהתייעץ בהקדם עם אנשי מקצוע. חשיפת ה"סוד" והסתייעות בגורמים מטפלים מצמצמת את היקף הפגיעה ואת תחושת האשמה של הילד/ה ומשקמת את האמון במבוגרים המופקדים על שלומו/ה וביטחונו/ה.
אנא הרגישו חופשיים להפנות אליי שאלות בנושא או בכל עניין אחר
