ילד אחד נהג לפתוח כל מפגש טיפולי בטקס קבוע: שפך באופן ספונטאני חומרים מגוונים אל גיגית מיוחדת שנשמרה עבורו, ורק לאחר מכן היה מתפנה לעשייה מובנית יותר ההולמת את גילו וכשריו.
כל כמה מפגשים הייתה הגיגית מתמלאת עד גדותיה והיינו מרוקנים אותה כלאחר כבוד אל שקית אשפה (עבה במיוחד:)), זאת כדי להבטיח את המשכיות הטקס גם בשבועות הבאים.
יום אחד (לאחר כעשרה חודשים), כאשר התמלאה הגיגית עד גדותיה, החליט הילד שלא לרוקן את התכולה ולשמר אותה כיצירה בפני עצמה. הסברתי כי לא יקבל גיגית אחרת במקומה, והילד אמר בטון נמוך ורגוע: "אני לא צריך גיגית חדשה, העסק הזה כבר גמור".
ומה שהגביל ועצר את תהליך התפתחותו אכן היה "גמור", העידו על כך השיפור ביכולת של הילד לווסת תגובות רגשיות בהלימה לגילו וליכולותיו הקוגניטיביות באופן שאפשר לגננת לשנות את חוות דעתה ולהמליץ על מעבר טבעי מגן חובה לכיתה א'.
סבלנות והתמדה הן לא רק מילים, הן הדרך, כי הצורך להתפתח מובנה בנו באופן טבעי, ולכל ילד/ה הקצב והדרך שלהם להגיע אל היעד. מדובר בתהליך למידה איכותי המשפיע על מוקדים מוטוריים, קוגניטיביים וריגשיים, ולכן השינוי בתנאים הללו משפר כשרים ומייצר כלים הנשארים נגישים עבור הילד/ה גם בהתמודדות עם אתגרי חיים בהמשך הדרך.
מוזמנות ומוזמנים לגלות איך ליישם במרחב הביתי והכיתתי תהליכי למידה לשינוי והתפתחות בקצב ובאופן המותאם לצרכי הילד/ה ולספק בסיס בטוח לרכישת כלים לחיים טובים ומספקים
